<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חבוניה</h1>
<h2>דף נא.</h2>
גר' באילו טרפות הל' נפלה מן הגג ההיא אימרתא דהוה בי רב חבוניה דהוה שדיין כרעא בתרייתא אמ' רב יימר הא ודאי שיגדונא היא דנקיט לה מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה דאיפסיק בדוק ואשתכח כרבינא ואפי' הכי הל' כרב יימר מאי טעמ' שגדונא שכיח חוט השדרה לא שכיח, פי' רבנ' נתן בערך שגדו שגדונא נקטה פי' חולי הגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתריית'. וי"מ בלשון גוטא ברפואות דמי שאחזו [גיטין ס"ט ע"ב] לשגדונא לייתי פתייא דמוניני. ונר' פי' הערוך דאי כפרש"י דאמ' קרמפא בלע' אין דרך קרנפא להיות קבוע יומים או יותר, ומשמ' בכאן דקביעות הוין שדין כרעה ותלה רב יימר בחולי ההוא והקבוע משום דשכיח לקבוע בבהמה ולא בפסיקת החוט וכלל קרנפא אין קביעותו קבוע שלא ירויח בינתים, ונר' דרב יימר כההיא דרב אשי סביר' ליה בהל' דרוסת הזאב הל' דספק דרוסה [נ"ג ע"ב] ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על אזל לביני קני נפקא אתא כי ממסמס קועיה בדמא אמר(ה) רב אשי לאו אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא הכא נמי ספק קניא ספק שונרא אימור קניא מחייה דשכיח טפי נשיכת כלב מחתול וכיון שאין הריעותא נכרת לנו אין לתלות באיסור ואין לומ' כאן כיון שנולדה ריעותא כאן וקיימ' לן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ונחזיקנה בחזקת איסור דבכה"ג לא מיבעי' למ"ד אין חוששין לספק דרוסה אע"ג דאיתיליד ריעות' קצת כיון דאיכ' למתלי בהיתר אותה תלייה מפקא מחזקת איסור כגון ארי שנכנס ואיהו שתיק ואינהו מקרקרן דכיון דלא אשתכח ריעות' אימור מחמת ביעותיה הוא דאוושן דהכי שכיח ותלינן להקל, אלא אפי' למ"ד חוששין לספק דרוסה היינו משום דהארי נכנס ושתק ואינהו מקרקרן הרי רגלים וריעותא גמורה לדבר וחיישינ' ואוקמה אחזקה דאיסור דבגופייהו איתיליד הריעותא הואיל וראינוהו נכנס לביניהן, אבל בכה"ג דכי על ביני קני אינמי הספק נולד בין כלה לחתן כיון דלא איקבע ריעות' לקמן העמד בהמה זו או עוף זה בחזקתו שהיה בחזקת כשר ואל תאסור אותו מחמת ספק, דאין ספק מוציא מידי ודאי דרוב בהמות או כל בהמות בחזקת ודאי עומדות להכשיר, ועל החזקה של ודאי אנו סומכין לאכול חלבן והגבינות, היל' תלינן להקל על ידי חזקה, וכן לענין אימרתא נמי כיון דאיכ' למתלי בחזקה דהיתר תלינן אע"ג דאיכ' תלייה לאיסור בתר חזקה ראשונה דבהמה אזלינן, והיל' הל' כרב יימר. מיהו רבינ' סבר כיון דאיפשר למיבדקה ולברר הדבר סביר' ליה דחיישינן עד שנעמוד על הבירור, אבל בשאר ספיקות שאי אפשר לברר ההיתר והאיסור אזלינן בתר חזקה קמייתא כי הא דבר אווזא וספק כלבא ושונרא מיהו ספק דרוסה היכא דאיפשר למיבדק בלא תקלת שהייה למאן דחייש חייש עד דבדקינן כדמוכח בשרקפא [נ"ג ע"ב] דספק דרוסה דאתא לקמ' דמר שמו' וישיבת קוץ בוושט סביר' ליה לעולא [מ"ג ע"ב] כארי שנכנס ואיהו שתיק ואינהו (ו)מקרקרן דלא חיישינן ולית היל' כותיה כיון דפסיק אמימ' [נ"ג ע"ב] דחוששי' לספק כנ"ל.
